פסק-דין בתיק ב"ל 10729-09

1.         התובע הינו עורך אתר אינטרנט בערוץ 7 ברדיו. ביום 22.5.2008 נהג התובע ברכב מסחרי  מסוג GMC, המשמש כניידת שידור, במסגרת עבודתו בערוץ 7. התובע נסע להר מירון, ונהג ברכב מסוג זה לראשונה. במהלך הנסיעה החל התובע להרגיש כאב בברך ימין, ובסיומה, כאשר חזר לאולפנים,  לא הצליח לדרוך על הרגל. התובע טוען כי נפגע בתאונת עבודה, ואילו הנתבע טוען כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בברכו לבין עבודתו.

2.         בהסכמת הצדדים התמנה ד"ר אסא לב אל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין בתיק זה. הנתבע אמנם טען מלכתחילה כי בעניינו של התובע לא התקיים אירוע תאונתי, אולם חזר בו מטענתו זו, והודיע כי החליט להכיר בנסיעה מיום 22.5.2008 כאירוע תאונתי. נותרה, אם כן, מחלוקת בעניין קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בברכו של התובע.

3.         בחוות דעתו מיום 31.1.2011 קבע ד"ר לב אל כי הליקוי בברכו של התובע הינו מחלה ניוונית של הגיד המקשר בין הקוטב התחתון של פיקת הברך לגבשושית השוקה. ד"ר לב אל קבע עוד כי אין קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין הנסיעה ביום 22.5.2008, וכי מדובר בתהליך חולני, שהגורמים לו היו בראש ובראשונה משקלו הרב של התובע (123 ק"ג). משקל כזה מהווה עומס עצום על גיד הפיקה, במיוחד בעת ירידה במדרגות. עם זאת הוסיף המומחה כי:

"הנסיעה היתה גורם שחשף את הליקוי שעד הנסיעה היה חבוי"

 (סעיף ב' לחוות הדעת).

לבקשת הנתבע נשאל המומחה מה פשר המילה "חשיפה" במקרה זה, והאם הקדימה הנסיעה ביום 22.5.2008 את בוא הליקוי. המומחה השיב כי:

"ישיבה ממושכת בעת נסיעה גורמת למתח גדול ממתח המנוחה

הרגיל בגיד. מכיוון שהגיד היה פגוע מלכתחילה די היה במתח זה

להצית את המנגנון גורם הכאב לחשוף את המחלה".

4.         התובע טוען כי הנסיעה גרמה להתעוררותה של המחלה, שהיתה רדומה קודם לכן, וכי כך עולה גם מחוות הדעת של המומחה. מנגד טוען הנתבע כי המומחה קבע בחוות דעתו כי הנסיעה אינה מהווה גורם כלשהו לעצם הנזק הקיים בגופו של התובע, וכי לא גרמה להחמרתה, ולא היוותה טריגר להופעתה. מכאן שהנסיעה לא תרמה כלל ללקותו של התובע, אדרבא, היא הדליקה "תמרור אדום" בתודעתו של התובע, השייך ממילא לקבוצת סיכון לגבי מחלה זו. 

5.         כעולה מן האמור לעיל, הכיר הנתבע בנסיעה להר מירון כאירוע תאונתי, והשאלה הנשאלת הינה האם הוכח כי הליקוי בברכו של התובע נגרם או הוחמר בעטיו של האירוע התאונתי, ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לתאונה (דב"ע מח/50-0 המל"ל - מלכה ויקטור, פד"ע כ 284). עיון בחוות דעתו של ד"ר לב אל מעלה כי  לא הנסיעה היא שגרמה לליקוי, אלא משקלו הרב של התובע, המהווה עומס עצום על גיד הפיקה (סעיף ג' לחוות הדעת מיום 31.1.2011). בתשובותיו לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה כי:

"מחלתו של התובע הינה מחלה ניוונית. במחלה כזאת השינויים

החולניים ברקמה מתחוללים זמן רב לפני שמופיע להם ביטוי

קליני כמו כאב או נפיחות. אירועים שונים יכולים לגרום לכך

שהמחלה תתגלה" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

            מדבריו אלה של המומחה עולה כי הנסיעה לא מילאה תפקיד כלשהו בגרימת הליקוי בברכו של התובע, וכי  זה התחולל לפני הנסיעה. אכן, בעקבות הנסיעה ניתן ביטוי לליקוי שקינן בגופו של התובע גם קודם לכן, ואולם הגורם לליקוי אינו הנסיעה, אלא גורם אחר - משקלו של התובע. המומחה גם לא קבע כי מחלתו של התובע החמירה בעקבות הנסיעה. משכך, אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין עבודתו של התובע. הנסיעה אכן גרמה לכאבים, ובשל כל נחשפה מחלתו של התובע, אולם כאבים כשלעצמם אינם מעידים כי קשר של גרימה בין האירוע לליקוי, ואינם מעידים על החמרה במחלה עצמה. אין די בהם כדי להוכיח קשר סיבתי בין העבודה לליקוי.

            לפיכך נדחית התביעה.

            אין צו להוצאות.

ניתן היום, כו' תמוז 16 תשע"ב, 16 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.